מובחר

ניבוי, חיזוי וניחוש הסיום של משחקי הכס

משחקי הכס ניבוי פרק הסיום

מודעות פרסומת

זהו חיזוי אכילת הכובע שלי לגבי שני הפרקים הנותרים של משחקי הכס.

בואו נבחן את מה שהראו לנו עד כה ומשם נסיק לגבי מה יתרחש בשני הפרקים שנותרו.

כבר זמן מה מראים לנו כי דאיינריס הולכת ומשתגעת, לאט לאט הופכת להיות ה mad queen, כמו אביה ה mad king.

זה ניכר במיוחד בפרק האחרון כאשר היא רצתה מלכתחילה לשרוף את האנשים במעלה מלך ולצעוד לשם עם הצבא החבוט והמותש שלה בניגוד לעצות כל הסובבים אותה שיעצו לה להמתין ולהטיל מצור.

לבסוף היא כביכול התרצתה והסכימה לתת אולטימטום לסרסיי לפני שהיא תשרוף את כולם שם.

כמו שכולנו ראינו, לא רק שהאולטימטום לא נשא פרי, סרסיי האסטרטגית הרגה מול עיניה של סארסיי ותולע אפור את מיסינדיי אהובתם.

זה יוביל די בוודאות, כמו שסארסיי רצתה, לתקיפה חסרת רחמים של דאיינריס את מעלה מלך מבלי לחכות לג׳ון, לרצח של חפים מפשע כשכל מה שהיא רואה מול עינייה זה דם ואש.

זה ישחק לידיים של סרסיי, שבלי הכוחות שג׳ון מוביל, פשוט תשמיד את הצבא החבוט והעייף של דאיינריס, וכנראה גם את הדרקון האחרון שלה. לקראת סוף הקרב קרוב לוודאי ג׳ון יגיע, ומה שאחיות שלו אמרו לו בפרק שעבר יתגלה מול עיניו – דאיינריס לא מתאימה להיות המלכה של שבע הממלכות אחרי הרצח של חפים מפשע שהיא ביצעה עכשיו.

הוא יצטרף בלית ברירה ללחימה, אבל אפילו הכוחות העייפים שלו לא יספיקו כנגד סארסיי לכן הישועה תהיה חייבת לבוא ממקום אחר.

אז מה עוד ראינו שיכול לעזור לנו להבין מאיפה תבוא הישועה? ראינו בפרק שעבר את אריה ואת כלב המלחמה זזים לכיוון מעלה מלך, בלי ספק המטרה שלהם היא להסתנן לשם.

כלב המלחמה גם אמר לסאנסה כי יש לו עוד עניין לסיים, וכולנו יודעים מהו – the CleganeBall – תיאוריית המעריצים הנושנה תבוא לידי השלמה כאשר שני האחים לבית קלגיין ילחמו וכלב המלחמה יהרוג את אחיו הזומבי (וייהרג כי אל האור השאיר אותו בחיים למטרה הזו והוא צריך להחזיר את נשמתו עכשיו כשהסתיימה מטרתו), ובכך יפתח פתח להגיע לסארסיי ולהרוג אותה.

אך מי זה יהיה?

יש לנו כרגע שתי נבואות שנותרו לנו בקנה – אחת של אריה שתכבה לעולמים עיניים חומות, כחולות וירוקות.

מכיוון שרק עיניים ירוקות עדיין נותרו לה ״לכבות״ והעיניים של סארסיי ירוקות, היא אחת המועמדות להרוג אותה.

אבל יש לנו עוד נבואה, שניתנה לסארסיי עצמה עי המכשפה פרוגי – שאחיה יהרוג אותה.

אני לא חושב שיתנו ״דאבל״ לאריה – גם סארסיי וגם מלך הלילה.

וג׳יימי הוא זה שיצא בסערה למעלה מלך בפרק שעבר, משאיר את בריאן בוכייה, ואני מהמר על כך שהוא יצא לא כדאי להצטרף אליה אלא כדי להיות זה שיהרוג אותה (ואת הבן שלו בבטנה).

אחרי שיהרוג אותה, צבא סארסיי יתמוטט ויתפזר לכל קצוות הרוח.

אחרי שעשן המלחמה יתפזר, טיריון ממש כמו ג׳ון יבין את מה שואריז אמר לו – הממלכה מעל לכל, וג׳ון הוא זה שצריך להיות המלך.

דאיינריס המנצחת והמובסת בו זמנית, תישאר גם בלי דרקון ובלי טענה חזקה לכתר, בלי יועצים ובלי תומכים, תתעמת מול ג׳ון על כך שהפר מבחינתה את ההבטחה לא לספר על המורשת שלו לאף אחד, ובמעשה של יאוש ואי ברירה תנסה להרוג אותו, את אהובה לשעבר.

זוכרים את הנבואה הנותרה של אריה לכבות עיניים ירוקות? ובכן העיניים של דאיינריס ירוקות, ואריה תיאלץ להרוג אותה כדי להציל את אחיה.

וכך יבואו לסיומם שתי נבואות וCleganeBall אחד, וג׳ון ישב על כס הברזל, לא כי היא רוצה, אלא כי אין מישהו אחר שיכול להיות שם במקומו.

הסוף.

מובחר

תרנגול הכפרות של סמוך על סול בפרק סיום עונה רביעית

תרנגול הכפרות של סמוך על סול

פרק הסיום המיוחל של העונה הרביעית של סמוך על סול לא היה פרק מטלטל, מדהים, או מסעיר חושים, אבל כן היה פרק עם תובנות.
תובנות על מפסידים ומנצחים אך בעיקר על טעות, חרטה וכפרה; לא כפי שהחברה והדת מציירים לנו אותן, הצטיירות כזו שייכת למפסידים כפי שתכף נראה, אלא תובנות על איך טעות, חרטה וכפרה עובדים בשביל המנצחים.

הראשונה להגיע לשולחן התובנות היא קריסטי, תלמידת תיכון בשיירה של תלמידי תיכון שכל הרושם הננסך מהם הוא מאיך שהם מוצגים לנו – עניבות יפות, חולצות אופנתיות, תסרוקות למשעי, אבל לא ממה שיש להם לומר – לא נותנים להם להוציא הגה, ותכף נבין למה.

קריסטי שכמו שאר התלמידים שהגיעו לשם רוצה לנצח, רוצה לזכות במלגה, אבל היא מגיעה עם לבוש די מוזנח, עם תסרוקת לא מחמיאה, וחמור מזה היא מגיעה ובאמתחתה טעות שעשתה, גניבה מחנויות, אבל היי, היא התחרטה עליה, אפילו רשמה מאמר איך הטעות שעשתה, גרמה לה להתעניין בחוק, איך זו הכפרה שלה.

התוצאה: Shiny Happy Students זוכים במלגה כי הבחירה בהם נעשתה עוד לפני שהיה להם דבר אחד לומר, כי הם מוצלחים ומושלמים. החנונית שלנו לעומת זאת מפסידה, אין שום מלגה בעתיד שלה, עבורה השערים נסגרו, אבל מדוע?

הנה בא ג’ימי ונחלץ לעזרתה ולעזרתנו ומתאר מה באמת קורה בעולם האמיתי: בעולם האמיתי מנדנדים את הגזר מול פניך, בעולם האמיתי אומרים שיש לך סיכוי, תקוה, אבל האמת היא שבעולם האמיתי מאחורי המסכות היפות והמשרדים הנוצצים בקומה 35, לעולם לא ישכחו את הטעות שלך, לעולם לא יתנו לך להיכנס לעולם הנוצץ והמזויף שלהם, כי מה זה יעיד עליהם? שהם לא מושלמים, שמותר לעשות טעויות, שמותר להתחרט עליהם ואז לקבל כפרה, אבל בעיניהם הם כן מושלמים, הם לא עושים טעויות, ואין כפרה על טעויות ולעולם לא תהיה כפרה, לא עבור קריסטי ולא עבור ג׳ימי.
או שמא…

השני להגיע למדבר התובנות הוא הגיבור הטרגי של העונה, ורנר.

ורנר עשה טעות, הוא יודע שהוא עשה טעות, הוא ברח מעבודתו כדי לפגוש את אשתו לכמה ימים, אבל היי זה היה למען מטרה צודקת, true love, שהרי אין צודקת ממנה אמרו לנו בנסיכה הקסומה.

כשמייק תופס אותו ללבסוף, ורנר מצטער כמובן על הנזק שגרם, הרי מייק יכול להבין ולסלוח, לתת לו לראות את אשתו לפחות, true love למען השם!

אבל ורנר לא מבין שפה זה לא העולם הקסום של איניגו מונטויה, פה זה העולם הקשוח של שובר שורות וסמוך על סול.

פה בעולם הזה, בעולם האמיתי, ברגע שעשית טעות ״שום דבר שתגיד או תעשה יגרום למישהו לבטוח בך שוב״ אומר לו מייק, במילים קצת אחרות מג׳ימי אבל עם אותו המסר – יש טעות -> יש חרטה -> אין כפרה.

שלילת הכפרה בעולם המצוחצח של שומרי החוק היא סגירת הדלתות בפניך, כך גם בעולם הפשע, אך שם סגירת הדלתות היא באופן הכי סופי שיכול להיות, כדור אחד ממייק בראש במדבר חשוך, חשוך מאוד.

3

והשלישי והאחרון להגיע ללשכת התובנות שלנו הוא הגיבור של הסדרה כולה, ג׳ימי שלנו.

לג׳ימי יש את כל הסיבות בעולם להתחרט ולבקש כפרה – הוא פגע באחיו, בשרו ודמו, הוא הושעה מלשכת עורכי הדין בעקבות מעשיו, ועדת השימוע החליטה להמשיך את ההשעיה גם לאחר שנה, ומדוע? כי לא היה כנה, כי לא הביע חרטה על אחיו, וכי לא ביקש מהם כפרה.

אז הנה כולנו מוכנים סוף סוף לשמוע את ג׳ימי מבקש סליחה, יורד על ברכיו, מפגין את הכנות שכל כך רצו ממנו ומתחנן לכפרה מלשכת עורכי הדין.

הכל צפוי והרשות נתונה אומרת המשנה.

4

אך לפני שכולנו מתגודדים כאספסוף לקראת מצעד הבושה, אנחנו מקבלים סצינה מטרימה בה קים מסדרת את הפתקים לקראת ההופעה של ג׳ימי בערעור: ״תסתכל״, היא אומרת לו, ״יתכן שהבעיה היתה להתחיל בחרטה״, "אולי שווה קודם לדבר על החוק, תוכניות ואז חרטה".
יתכן כי קים פגעה בול בלב העניין – החרטה – אך האם הסדר שבה מוצגת החרטה היא זו שמשנה, או שמא משהו אחר…

״אני יכול לומר כל מה שאני רוצה״, אומר לה ג׳ימי, להנהלה אני עדיין ״אותו הבחור״, אבל אולי המכתב שכתב אחי עלי, אותן מילים טובות מקורבן הטעות שלי יתנו לי את הכפרה?

אז ככה שוברים את המעגל? ככה מקבלים כפרה על טעות?

ע״י סיאנס משפטי של תשבוחות וכפרה מקורבן הטעות שלך כמו שנתנו לנו להאמין כמעט עד הרגע האחרון?

הסצינה האחת לפני האחרונה נותנת לנו תובנה אחרת, את התובנה שבאמת רצו שנלמד, הסצינה בה ג׳ימי התעשת גם מהרעיון הזה, כי הרי ג׳ימי חכם, חכם מאיתנו ששבויים בפנטזיה נוצצת ישועית שיש כפרה בעולם.

הוא למד מקריסטי והוא רוצה שאף אנחנו נלמד את המסר שלפיו העולם עובד – בעולם האמיתי כשעושים טעות ומתחרטים עליה אין ולא תהיה כפרה לעולם, גם עם אלף מכתבים של תשבוחות מאחים מתים.

לא, השבירה הלוגית שמציעה ג׳ימי כדי לפתור את בעית הכפרה היא פשוטה אך מבריקה – עושים טעות, ל א מתחרטים עליה, ובמקום זאת מאשימים את קורבן הטעות שלך – איך שהוא שיפוטי, איך שלעולם לא יכלת לעמוד בסטנדרטים שלו, איך הוא נכנס תחת העור שלך, איך הוא בן זונה (גיחוך קטן מהועדה) – רוקדים את ריקוד המנצחים על קברו ומוסיפים לתערובת קורטוב של רחמים עצמיים – תסתכלו עלי, אני לעולם לא אהיה מוסרי כמוהו, לעולם לא אהיה חכם כמוהו״, בוהו, בוהו, בוהו – ואז, הו אז, מקבלים את הכפרה המיוחלת.

כי הרי יש מילה שלא שמענו את ג׳ימי אומר בנאומו בפני הועדה, מילה שאם היא נאמרת ע"י מישהו היא חותמת את הגולל על הכפרה שלו, היא הופכת אותו ממנצח למפסיד. המילה היא סליחה, המילה היא חרטה – תשכחו ממנה, תמחקו אותה מהלקסיקון שלכם ויהיה לכם ולג'ימי רק טוב.

ג׳ימי קיבל את רשיון עריכת הדין שלו חזרה, כי כמו שהוא אמר לקריסטי, המנצחים לא משחקים לפי הכללים, המנצחים מעגלים פינות, המנצח לוקח הכל כדברי השיר, ועכשיו הוא מוסיף המנצח במהותו לעולם לא מתחרט.

בסצינה המסיימת את הפרק ואת העונה כולה, ג׳ימי לבסוף מוריד את כל המסיכות, אין צורך בהם יותר, הוא הצליח לחמוק מהכדורים, הוא ניצח את המטריקס שאנחנו שבויים בו, ועכשיו אפשר סוף סוף לשנות את השם מג'ימי מקגיל לסול גודמן באופן סופי ומוחלט, המהפך הושלם.

“It’s all good, man” אומר לנו סול

ועולז, עולז כמו שלא ראינו את ג׳ימי, סליחה סול, בסדרה כולה.

אז התובנה הדתית של טעות, סליחה וכפרה לא נכונה, והדרך העולזת ומשוללת הסליחה של ג׳ימי היא היא הנכונה?

היינו חושבים כך אילולי היינו יודעים את הסוף, אותו הסוף שנמצא לפרקים בסצינות שחור לבן בכיכובו של ג׳ימי, אותן הסצינות שמתרחשות לאחר "שובר שורות״, והן מראות לנו את גורלו של סול גודמן, ובכך מספקות לנו את התשובה לשאלה המוכרת ששואלת אותה דת מפסידנית לכאורה, שאלה שנשאלת בתהילים, צ"ד, פסוק ג:
"עַד־מָתַ֖י רְשָׁעִ֥ים אלוהים, עַד־מָ֝תַ֗י רְשָׁעִ֥ים יַעֲלֹֽזוּ״…

תוצאת תמונה עבור ‪better call saul season black and white‬‏

מובחר

טווין פיקס: אודרי, בילי, והחלום שאנחנו חולמים

האריה, המכשפה וארון הבגדים

(גרסא מעודכנת ומפורטת הרבה יותר בבלוג שלי באנגלית כאן)

שנייה וחצי לפני חלק הסיום הכפול של טווין פיקס יש לי איזו תיאוריה לגבי אודרי, בילי שהיא מחפשת, והתמה של החלום שחוזרת שוב ושוב בטווין פיקס.

 

אז התיאוריה הולכת כך, bear with me:

 

אודרי מחפשת את בילי, אהובה, ששכבה איתו למרות שהיא במערכת יחסים עם הגמד צ'רלי, זה בילי שיציל אותה מהמציאות העגומה שהיא נמצאת בה.

 

בחלק 16 אודרי מגיעה סוף סוף לרוד האוס, שנייה אחרי שמציגים לנו את אדי וודר – לא בשם במה שלו, אלא דווקא בשם האמיתי שלו – אדוארד לואיס סיוורסון השלישי, ויש לכך חשיבות.
ואחרי ההופעה אנחנו מגלים שאודרי לא באמת נמצאת במציאות הטווין פיקסית, אלא באיזשהו חלום שהיא חולמת, ובמציאות הטווין פיקסית היא בעצם נמצאת בחדר לבן בוהק, מול מראה לא פחות, קרוב לוודאי בבית המשוגעים של גוסטווד שגם אוזכר על ידה בשיחותיה עם צ'רלי.

רמז נוסף לכך שאודרי אינה נמצאת במציאות הטווין פיקסית נמצאת במאמר זה, שבו הועלה כי כשאודרי מוזמנת לרקוד, הדי ג׳י קורא לריקוד ״Audrey's dance", זהו שמו של השיר בפס הקול של טווין פיקס, אבל בעולם שלנו לא בעולם של טווין פיקס. כשאודרי בחרה את השיר בתיבת הנגינה לפני 25 שנה היא לא בחרה ״Audrey's dance", אז מה זה אמור להיות?

אבל מי זה בילי? היה איזה אזכור לבילי שנגנבה לו המשאית, אך יכול להיות שהם פשוט חולקים את אותו השם.

 

אבל מה אם בילי הוא בילי זיין?

 

Billy-Zane

 

רגע שנייה, אין בילי זיין במציאות הטווין פיקסית, זה שם השחקן, זה שמשחק את אהובה של אודרי מהעונה המקורית, John Justice Wheeler

 

295a74f09156efea52e2d6c4c143553a

 

אז בואו נעבור עכשיו לסרט twin peaks: fire walk with me, וניזכר בפיליפ ג'פריס (עוד מישהו שחולק שם פרטי עם מישהו אחר, פיליפ ג'רארד).

 

מה אומר פיליפ ג'פריס, הלא הוא דיוויד בואי האהוב שלנו?
"We live inside a dream"

 

tumblr_napucdSdHA1qcu8mto6_250.gif

 

ובחלק 14, בחלום של גורדון – דווקא גורדון שהוא במציאות הלא טווין פיקסית הבמאי של הסדרה דיוויד לינץ' –  אומרת לא אחרת ממוניקה בלושי, הדמות היחידה עד אז שהופיעה כחלק מהמציאות הלא טווין פיקסית, מפרטת בעצם את מה שדיוויד בואי אומר:

"We are like the dreamer who dreams, and then lives inside the dream." Troubled, she then asked: "But who is the dreamer?"

חברים, דיוויד לינץ' אומר לנו משהו פה, שוב ושוב, וכולנו מתעלמים ממנו, יש שלוש "מציאויות" בטווין פיקס (מספר שלינץ' מאוד אוהב).

 

אחת היא המציאות "הרגילה" של הסדרה (שזה די מצחיק לקרוא לה "רגילה"), המציאות הטווין פיקסית.

 

שנייה היא המציאות הלא רגילה של הסדרה, המציאות של החדר האדום, ה black lodge, ה white lodge, וכדומה.

 

והמציאות השלישית חברים, וכאן מרכז התיאוריה שלי, היא המציאות שלנו, שלנו הצופים, העולם הזה, העולם של מוניקה בלושי, ודיוויד לינץ' (לא גורדון!).

 

שימו לב מה קורה בחלום של גורדון,הוא מסתכל היישר למצלמה – נשבר הקיר הרביעי, הקיר שנשבר בסרטים וסדרות אך ורק כשיוצאים מאותה מדיה ומדברים אלינו הצופים:

 

tumblr_ourlj8EY4R1s86mfwo5_r1_1280.gif

 

בואו נמשיך, בילי מוזכר עוד פעמיים.

 

פעם בחלק 14, ברוד האוס, בשיחה בין שתי נשים שמשום מה לא הופיעו לפני ולא אחרי הסצנה הזו (ואני מהמר גם שלא יופיעו גם בפרק הסיום ויש לי סיבה), שהזכירו שבילי קפץ מעל הגדר ונחתך, ויה דה יה דה יה דה.

 

פעם שנייה בילי מוזכר לרגע, כאשר הבן של דיוויד לינץ' רבותי, הבן במציאות שלנו, דווקא הוא, רץ ושואל איפה בילי?
ואז מה קורה? כל האנשים על הבר בדיינר מוחלפים! המציאות התחלפה חזרה!

 

מה אני אומר פה בעצם?

 

אני אומר שאודרי רואה את המציאות שלנו, שגורדון בחלומו רואה את המציאות שלנו, שאפשר לפרק את השאלה של מוניקה בלושי לשלושה חלקים ולהסביר אותם כך:
1. We are like the dreamer who dreams – ה We במשפט זה אנחנו הצופים, שבוהים במסך וחולמים את טווין פיקס יחד עם דיוויד לינץ'.

 

2. and then lives inside the dream – מי מאיתנו, המעריצים השרופים, לא מרגיש שהוא חי בחלום שמתקרא טווין פיקס? שאנחנו מסתובבים בשאר הימים מזוגגי עיניים כחולמים, ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו עד החלק הבא.

 

3. But who is the dreamer? – וזה כמובן אנחנו, כולנו, הסדרה מתרחשת בחלומנו המשותף, הסדרה טווין פיקס עצמה מהווה את אחת התמות המרכזיות העונה – הסדרה היא ה"טולפה", יצירת הדמיון, של כולנו.

 

והלוואי שזה מה שניסה להעביר דיוויד לינץ', כי אני חייב להוסיף שכך אני רואה את רוב הסדרות והסרטים בחיי, וכך אני קורא את רוב ספריי – באמונה גדולה כי איפשהו, ביקום כלשהו (ממש כמו בספר של דן סימונס איליום/אולימפוס) אנחנו בוראים, "מטלפים", את היצירה בכוח מחשבתנו ותשוקתנו לקרום לה עור וגידים, והנה פה בטווין פיקס היצירה שיצרנו מסתכלת עלינו במראה חזרה, עלינו החולמים.

DISaKwHWAAA1-y7

המטרה והדרך – ביקורת פרק הסיום של משחקי הכס

אחד מהלקחים החשובים שכל אדם לומד במהלך חייו, הוא שלא רק המטרה חשובה אלא גם הדרך אליה.

זה לטעמי לקח, שיוצרי הסדרה D&D, לא הפנימו, אך אחרי תגובות המעריצים הנזעמות ברחבי העולם וציון שיא שלילי ב imdb של 4.4, הם עוד ילמדו על בשרם.

אז למה אני מתכוון?

הכל מתחיל בישיבה של הסופר ג'ורג' מרטין עם יוצרי הסדרה בביתו, לפני שהתחילו את צילומי שתי העונות האחרונות, ועל קפה ומאפה סיפר להם לאיזו מטרה הוא חותר בספריו, סיום שאליו הוא רוצה להגיע וכדאי להם גם לסיים שם כמוהו.

אבל מה שהוא לא הסביר להם, או לא הסביר בצורה מספקת, היא הדרך להגיע אל אותה מטרה נכספת, אל אותו סיום מרהיב שישאיר את הצופים המומים, מופתעים אך מסופקים.

ובדיוק שם חטאו צמד היוצרים שלנו, כי מה לעשות הם לא ג'ורג ררררר מרטין, הם לא דיוויד לינץ' וגם לא האחים כהן, הם סה"כ קאבריסטים מעולים אך חסרי מעוף.

והמטרה היתה, כמו בצבא, מחולקת לשלוש – להפוך את דאיינריס למלכה המשוגעת, להגלות את ג'ון מעבר לחומה, ולתת לבראן את המלוכה.

אה מה מה, בואו נראה איך הם הרסו כל חלקה טובה בדרך אל שלושת המטרות שהציב בפניהם מרטין.

ניקח את דאיינריס.

אם הייתם שואלים כנראה כל אדם שצפה בסדרה מה דאיינריס מייצגת עד פרק רביעי של העונה השמינית והאחרונה, היו אומרים לכם ללא היסוס שדאיינריס, כמו ג'ון, היא ייצוג של הטוב מול הרע, של המשחרר מול הכובש, של החיים מול המוות הקר.

ודי פתאום עבור הצופה הממוצע, בפרק רביעי התחילו ניצוצות של משהו אחר, דאיינריס ספק נותנת אולטימטום לג'ון, ספק מתחננת כמו היתה בסצינה הלקוחה מטלנבולה, שהוא חייב לשמור על סוד שורשיו או שהוא לא יהיה איתה, שכל משאה בחיים זה לשבת על כס הברזל.

מממ משהו קצת מסריח בממלכת דנמרק, אבל בסדר, ממשיכים, היא עדיין דאני שלנו לא?

ואז בפרק חמישי, במעבר חד של פרק אחד בלבד מניצוצות של תאבת שלטון היא הופכת ל full blown גינגיס חאן בימיו הגרועים ביותר ומחליטה לשרוף עיר שלמה על יושביה! החפים מפשע! לאחר שנכנעו!

אני עוד ניסיתי להגן על ההחלטה שלה בכך שהמניע שלה הוא פחד, שהיא רצתה ליצור מאזן של אימה כדי שלא ינסו להדיח אותה, שמבחינתה המהלך הטקטי הזה הינו הכרחי לשמירה על כס הברזל. אז אמרתי.

ובא פרק 6, ומה אנחנו מגלים? שהדמות האהובה דייני, לא עברה התמוטטות עצבים רגעית, איפשהו מובנת, אלא עברה מהפך אישיותי, די בין לילה, ממשתגעת טקטית למכשפה הרעה מהמערב שרוצה להשמיד באופן אסטרטגי את כל העולם ולא רק את מעלה המלך, החל ממחר, וטובה שעה אחת קודם.

מפח הנפש של המעריצים, לא רק של אוהדיה הגדולים של דאיינריס היה גדול, כי הרי איך אפשר לראות שבע עונות וחצי של דמות עם אופי מסוים שעושה מהפך אישיותי של 180 מעלות לצד האפל בפרק אחד וחצי בלבד?

שוב ולמה זה? כי מרטין אמר להם שהיא צריכה להשתגע בסוף, זו המטרה, ככה זה חייב להיגמר, אבל את האמצע אין להם, הם צריכים להמציא את הדרך לשם, ואין באמתחתם מסלול הגיוני בין נקודה A לנקודה B, לפני פרק 4 ואחריו. יש קיווקוו עקום, מסורבל, מרוח, שאיבד את עצמו אי שם בדרך ואיכשהו הגיע לסוף הכבר לא מיוחל.

כשבונים שינוי כזה קיצוני בדמות, חייבים לספק מספיק foreshadowing, במידה כזו שלא יגלה מה הולך לקרות, אבל יוביל את הצופים לאט לאט לעבר ההכרה בשינוי שחל בה, וכאן זה פשוט לא היה, היתה מהלומת אלת ברזל יחידה שהורדה על דמות כדי לכופף אותה לרצונות התסריטאים ולמטרת העל שלהם.

* ספוילר שובר שורות *

זוכרים שאשתו של וולט אומרת לו עונה רביעית פרק 6: "אתה לא איזה פושע קר רוח", "קפצת מעל הפופיק" ו"אתה מורה עם סרטן שזקוק נואשות לכסף"?

אזי אז משיב לה וולט במשפט האלמותי ״I am the one who knocks!

המשפט הזה הוא foreshadowing אולטימטיבי שגילה לנו טפח ממה שבאמת מתחולל בנפשו של וולטר וויט, שיש מצב שאנחנו לא קוראים אותו נכון, והוא לא איזה אדם טוב שבמקרה ״נקלע״, כמאמר דורון מדלי, לסחר בסמים בעקבות גילוי הסרטן שלו, אלא מסתתרת אישיות אחרת, שבהמשך שבע הפרקים בעונה זו ועוד 16(!) בעונה הבאה יבנו אותה ב ה ד ר ג ת י ו ת לאישיות נרקסיסטית, מגלומנית, ותאבת בצע שהיא.

ככה בדיוק בונים שינוי בדמות וביחס של הצופים אליה, ובגלל דברים מסוג זה יזכרו לעולם את שובר שורות כסדרה מצוינת מכל בחינה ואת משחקי הכס כסדרה מצוינת עד שהדרדרה לה לבירא עמיקא.

* עד כאן ספוילר שובר שורות *

נמשיך עם ג'ון – כמה אמין היה בעינכם זה שטיריון צריך לשכנע אותו ארוכות שדייני היא רודנית רעה וצריך להתנקש בה? הרי ג'ון ראה לנגד עיניו השמדת עיר שלמה ללא שום התגרות, ושמע נאום סארומן מול צבאות האופל (עם דג בבל באוזן כנראה כי הנאום בדותראקית) איך דייני הולכת להשמיד כל עיר בווסטרוס כמו שעשתה במעלה מלך!

כמה אמין היה בעינכם זה שג'ון בכלל מאוהב בה? איפה בניית סיפור האהבה בינהם? בסצינת סקס אחת בעונה הקודמת? באיזה מעוף דרקונים דיסני שלקחו יחדיו? הרי אם באמת היה אוהב אותה דייני לא היתה מתפלפת לנו וחושבת שרק פחד היא הדרך הנכונה. אז תחליטו D&D, הוא אוהב אותה וזה מקשה עליו להתנקש בה, או לא אוהב אותה וזה לא אישיו אצלו.

כמה אמין היה המשפט של אריה לג'ון: "אני יודעת לזהות רוצחת כשאני רואה אחת".

הו באמת שרלוק? באמת? לא כל אחד שעיניו בראשו רואה רוצחת עם מטורפת מולו?

דרגת אמינות של בייגלה באמת חם ביציאה מהרכבת.

ישנו מושג כשרואים סדרה או סרט הנקרא Suspension of disbelief, זה בעצם המרחב שבו נמצא הצופה כל עוד הוא מצליח להחזיק את חוסר האמון שלו בכך שהוא רואה רק טלויזיה, ומאמין בזמן הצפייה כי הדברים הללו מתקיימים עכשיו. כל עוד הצופה נמצא במרחב הזה הוא יכול להתחבר לנעשה במסך, גם כשהוא יודע שמה שהוא רואה הוא פנטסטי ולא קיים במציאות שלנו.

אבל למרחב הזה יש גבול שאם חוצים אותו המוח של הצופה כבר מפסיק להאמין למה שהוא רואה על המסך ובתגובה כל דיאלוג וסצנה נראית לו לא אמינה, לא כאילו הוא רואה דברים שיכולים היו להתקיים איכשהו, אלא הוא רואה שחקנים, טובים ככל שיהיו, שפשוט מדקלמים תסריט, שמאחוריהם תפאורה ואולי אפקטים של CGI ותו לא.

וכך בדיוק זה הרגיש בכל אחת מהסצינות בפרק הסיום, מגוכחות פחות ומגוכחות יותר, כי המחסום הזה פשוט נשבר לרסיסים, כשהדמויות לא מתנהגות כמו שהיינו מצפים מהם להתנהג, בהתאם לאיך שאנחנו מכירים אותם, ואיך שאנחנו יודעים שהעולם עובד.

הרי עד כמה נשמע לכם הגיוני שג'ון מסולק ממעלה מלך, ובכלל מהחיים בשבע הממלכות, לאחר כל הבילד אפ שעשו לנו שהוא טארגריין וסטארק, וכל הממלכה אוהבת אותו, והוא מנהיג ומצביא דגול, והוא הבא בתור לרשת את הכתר, והוא בכלל לא רוצה את כס הברזל ולכן (כמו שטיריון אומר בהמשך על בראן) אז דווקא מגיע לו כס הברזל.

איזה בילד אפ מטורף של שמונה עונות על דמות, ובשביל מה? כדי שבסוף ישלחו אותה להצטרף למשמר הלילה, האימפוטנטי עכשיו שאין בכלל מלך הלילה, אבל קיים כי ככה, וג'ון יצטרף לאנשים החופשים עם זאבתו שבמקומה הייתי מרים רגל אחת ומסתלק משם אחרי היחס שלו בפגישתם האחרונה? זה מה שמגיע לג'ון אחרי שהציל את כל הממלכה מהרס מוחלט ממלכה משוגעת, בגלל שאחד תולע אפור רצה את ראשו ושנייה אחרי זה עזב לנאאף? איפה הכל אמור להתחבר בראש שלנו?

פשוט חורבן תסריטאי.

ולבסוף החלק הכי מזוויע של הפרק, ואולי של הסדרה כולה, המועצה בדרגון פיט שבחרה בבראן להיות המלך הבא של ווסטרוס.

דבר ראשון, מה זאת אווירת סוף הקורס הזאת? למה יש בדיחה על גגבי בדיחה שם? נפתחנו?

אדמור טאלי בא לדבר ואומרים לו "שב", "שב אמרנו לך", ואז החרב שלו נתקעת במשהו משל אנחנו צופים בקרמר בפרק הסיום של סיינפלד.

ואז סאם שמציע דמוקרטיה וכולם צוחקים עליו, מה שבבירור קרה בישיבת תסריטאים שבו אחד מהם הציע את הפתרון הזה וכולם נקרעו מצחוק, ואז תסריטאי חדל אישים אחר אמר – אה בוא נכניס את זה לפרק, זה יהיה מגניב! אז זה לא, זה פשוט מוזר ומביש.

ולבסוף טיריון מחליט להפציץ ב"נאום המלך" משלו, שנועד לשכנע אותנו הצופים שבראן חייב לשבת על כס הברזל, כי לו יש את הסיפור הכי טוב מכוווווללללםםם.

פה זה פשוט עבר כל גבול, זו נקודה שבה D&D אמרו לנו, לכו עזאזל! אנחנו רוצים לסיים פה עם כל הפארסה הזאת שמרטין תקע אותנו איתה, הוא אמר לנו שהמטרה היא שבראן ישלוט בשבע הממלכות, זה מה שאתם מקבלים, ולכל הרוחות אם הדרך לשם נשמעת לכם הגיונית!

בראן אומר, למה באתי עד לפה אתם חושבים? אני אגיד לך למה, כי מרטין אמר לך שתבוא! ולא שום דבר הגיוני אחר.

איזה סיפור טוב יש לזה שישב על התחת שלו כל העונה תרתי משמע, לא מימש פסיק מכל היכולות שנתנו לו, וברגע הכי קריטי עבורו, בקרב על ווינטרפל, הדבר היחיד שהתסריטאים הלא יוצלחים הצליחו לתת לו לעשות, זה לעשות וורג לתוך עורבים, לצבור מודיעין על הקרב ולשמור אותו לעצמו.

מה אתה עשית בשביל מדינה בראן?!?

זוכרים שטיריון אמר לבראן בפרק רביעי שהוא עכשיו היורש החוקי כבן הבכור היחיד של נד סטארק אבל בראן אומר ש"הוא לעולם לא יהיה לורד עכשיו", וזה מובן לנו כי הוא העורב בעל שלושת העיניים שהסיר עצמו מכל עניינים אנושיים.

וטיריון אומר שהוא מקנא בבראן על הכוחות שלו, אבל בראן אומר שהוא לא – כי הוא חי רק בזיכרונות מהעבר.

אז איפה הדיאלוג הזה מסתדר עם מה שקרה במועצה? איך הם יכולים לחשוב שלא נחצה את מחסום אי האמונה שלנו ונצעק בוז לכך שעושים מאיתנו צחוק? אני פשוט לא מבין מה עבר להם בראש בפרק רביעי בדיאלוג הזה כשהם כבר יודעים את התוצאה? למה בכלל להכניס את הדיאלוג הסותר הזה? רק לאלוהים הפתרונות.

הרי אם כבר לג'ון יש את הסיפור הכי טוב והגיוני – טארגאריין שגודל כממזר, הוגלה למשמר הלילה ובסוף פיקד עליהם, קם לתחיה ע"י מלך האור, נלחם בקרבות גדולים, עלה לגדולה עד היותו מלך הצפון, ימין המלכה, ולבסוף מציל הממלכה מעונשה של זו!

מי יכול להתחרות בסיפור הזה טיריון? באמת בראן? או שמא הסיפור היחיד שמתחרה בסיפור של ג'ון הוא הסיפור שמכר מרטין לD&D שבראן הוא זה שליט ווסטרוס והם אכלו את זה ובאופן טרנזיטיבי ניסו להאכיל אותנו בלוקש הזה?

כי זה הסיפור האמיתי של כל מה שקרה מאחורי שתי העונות האחרונות, סיפור של אין סיפור, כי אין ספרים של מרטין, ולנו רק נותר לקוות שאולי יום אחד כשיצאו לאור, יעשו צדק לפארסה של משחקי הכס, כי מגיע להם הרבה יותר מהצמד שיוודע לשמצה דייוויד בניוף וד. ב. וייס.

טוב אחרי שצחקנו נעבור לחלק האמנותי, בונוס חורים בעלילה

איך יודעים שג'ון רצח את דאיינריס עם פגיון? הרי הדרקון לקח אותה, אז מי סיפר את זה?

איך יכול להיות שתולע אפור וכל הבלתי טמאים רוצחים כל מי שהתנגד למלכה שלהם, אבל את הרוצח שלה הם לוקחים בשבי ולא הורגים בו במקום?

איך יכול להיות שטיריון לא מופיע בספר (המגוכח) שיר של אש ושל קרח כשהוא היה ימין המלך, רוצח המלך, רוצח אביו, מצביא בקרבות ועוד ועוד ועוד? זו בדיחה שמרוב שהיא לא מצחיקה היא פשוט עצובה.

למה סאנסה חושבת שהצפון צריך להישאר ממלכה עצמאית כפי שהיה אלפי שנים תחת סטארק כאשר המלך עכשיו הוא סטארק בעצמו?!? איפה ההגיון? ואיך זה שכל שאר הלורדים לידה לא פוצים פה ודורשים גם ממלכה עצמאית? מה הם לא סבלו במלחמה כמוה? מה כיף להם להיות תחת שלטונו של בראן השבור כשאפילו אחותו לא רוצה?

ואיך, ואיך ואיך… אבל כבר עייפתי מהסדרה הזו, אין לי כוח עוד להמשיך לחפור איפה שהכל כבר חלול מתחת, אז היו שלום ותודה על הדרקונים.

סיבות למעשיה של דאיינריס במשחקי הכס, עונה 8, פרק 5

רבים מהמעריצים מתנגדים למעשיה של דיינריס בכך שלא היתה לה סיבה מספקת לעוף ולשרוף את כל האנשים החפים מפשע במעלה מלך, שאלו רק המניעים של צוות הבמאים שכבר רוצים לסיים עם הסדרה הזאת ולהמשיך הלאה, ועוד כיוצא בכך.

ובכן, אני לא רואה את זה ככה.

לפי דעתי יש לה סיבה טובה מאוד (בראשה שלה), והסיבה הראשונה במעלה היא פחד.

תחשבו מה היה קורה מנקודת המבט שלה אם היא פשוט היתה מפסיקה את המלחמה כשהפעמונים צלצלו, ומנסה לשמור על כס הברזל – אף אחד הרי לא באמת מפחד ממנה – עדות לכך הם הבגידות האחרונות של ואריז, ג׳ון וטיריון.

אף אחד לא באמת אוהב אותה – מיסנדי נרצחה, ג׳ורה גם הוא מת, אפילו ג'ון כבר לא רוצה לנשק אותה.

ומבחינת טענה לכתר עצמו, לג׳ון יש טענה הרי טובה משלה, ואת ג'ון כולם אוהבים ומעריכים.

לכן הדרך היחידה מבחינתה לאחוז בקרנות המזבח ולגבור על כל מתנגדיה ועל ג׳ון טארגאריין, היא אם היא תעורר כזה פחד וכזאת אימה בכל אחד ואחד מהם, עד כדי כך שהם לא יעיזו לחשוב לא לציית לה או להחליפה.

היא הבינה כי הדרך היחידה שבה היא יכולה לשלוט בכס הברזל היא לא להיות מנתצת השלשלאות אלא להיות אם הדרקונים.

הוסיפו לכך את ההתעללות שהיא סבלה כל חייה, התעללות שכל אחד מאיתנו היה כנראה מאבד את שפיותו בעקבות כך, את כך שכל יקיריה נהרגו ונרצחו, ואת השושלת המחרידה שהורישה לה גנטית את השיגעון והטירוף לדם ולאש, ותקבלו תשובה מספקת בהחלט להחלטתה לשרוף את כולם.

עד כמה הניבוי שלי לגבי משחקי הכס פרק 5, עונה 8 הצליח (או לא)

אז במה צדקתי ובמה טעיתי בניבוי שלי לגבי פרק 5 במשחקי הכס שפרסמתי כאן, ומה זה אומר לגבי פרק הסיום.

נתחיל במה לא צדקתי: שגיתי כשחשבתי שהדרקון של דאיינריס ימות, חשבתי שג׳ון יגיע יותר מאוחר לקרב ולא בתחילתו, לא אמרתי כי ואריז ימות ושגיתי בהערכתי את כוח צבאה של סארסיי.

לגבי הלך הדברים אני חושב שהייתי על המטרה:

דאיינריס אכן השתגעה, הפכה ל mad queen, שרפה חפים מפשע וכל מה שעמד מול עיניה זה דם ואש.

ג׳ון אכן ראה איך היא התחרפנה ואיך אחיות שלו צדקו, אך עדיין המשיך להילחם בשבילה בלית ברירה.

כמו שחזיתי The cleganebowl אכן התממש וסאנדור קאלאגן הסתנן למעלה מלך עם אריה, הרג את אחיו ומת יחד איתו.

ולבסוף סרסיי אכן מתה אך בידי אחיה ולא מידי אחיה (וכך הנבואה עדיין התקיימה).

התחזית שלי להמשך עדיין עומדת בעינה: ג׳ון ודאיינריס יתעמתו, דאיינריס שלא יהיו לה אף תומכים רציניים (אולי מלבד תולע אפור) תנסה להרוג את ג׳ון, ואריה (שראינו אותה הפרק מביטה בתדהמה, כעס ושאט נפש ממעשיה של דאיינריס) אכן תהרוג אותה, גם בשביל אחיה וגם בשביל הפשעים שהיא ביצעה.

ג׳ון ישב על כס המלכות.

הסוף.

נ.ב. אחלה פרק! כנראה הפרק הטוב ביותר העונה, אם כי כפי שכתוב לעיל ברובו צפוי 

משחקי הכס הקרב על ווינטרפל, פרק 3 עונה 8 – הטוב, הרע והמכוער

הפרק האחרון של משחקי הכס היה פרק עם תחושות מעורבות מבחינתי; היו בו הרבה רגעים שאהבתי, אולי כאלו יותר שממש לא אהבתי, ודבר אחד ממש בולט שפגע בכל הפרק

הפרק האחרון של משחקי הכס היה פרק עם תחושות מעורבות מבחינתי; היו בו הרבה רגעים שאהבתי, אולי אף יותר כאלו שלא אהבתי, ודבר אחד ממש בולט שפגע בכל הפרק, ועל זה בהמשך.

הטוב

הקרב. אני מוכרח להודות שנהניתי ממנו. זה היה הקרב הארוך ביותר שצולם אי פעם, גם מבחינת ימי צילום  (11 שבועות של צילומי לילה) וגם מבחינת התוצר הסופי – בין 67 דקות נטו קרב ל82 דקות ברוטו פרק שכולו מוקדש לקרב על ווינטרפל. לפני כן, הקרב הארוך ביותר היה שייך לשר הטבעות, הקרב על הלמס דיפ, שאורכו היה 40 דקות.
מבחינה אמנותית גרידא זה היה קרב אפי טוב, אפשר למנות למשל בין הרגעים הזכורים בקרב את חרבות האש הדותארקים הדועכים במרחק.

lights out

התחושה שהועברה בעקבות כך גם לצופים וגם ללוחמים המחכים לתורם להילחם היא של אימה טהורה, של מוות שקצר בכמה רגעים את הפרשים הטובים ביותר בווסטרוס, אימה צרופה שגרמה לחאליסי לזנוח את כל תוכנית הקרב המפוארת של מארב עם הדרקונים למלך הלילה שיגיע לבראן, אלא להצטרף לקרב בטרם עת.

the dead are here

 

 

 

 

 

 

עוד רגעים זכורים ונפלאים מבחינה הוליוודית ניתן למנות את השכיבה על הגדר של המתים החיים לטובת (רעת) הכלל,

את היאוש העצום אצלנו הצופים ואצל הלוחמים בביצורים כאשר מלך הלילה הקים לתחיה את כל המתים

dragons diving

 

 

את צלילת הדרקונים לתוך העננים

 

goliath

 

את מעשה דוד וגולית של תקיעת הפגיון בעין של הענק הכי גדול בקרב ע"י ליאנה מורמונט הבחורה הכי קטנה בקרב

 

 

 

ולבסוף את המתח העצום שנבנה בסוף הקרב כאשר מלך הלילה צועד לאיטו לעבר בראן.

הצעידה שלו בהילוך איטי כאשר מלודיה מקורית נפלאה, אולי אחת הטובות שהיו בסדרה, מלווה אותו, מלודיה שמכווצת לך את הגרון בשעה שאתה יודע שאפסו כל הסיכויים של כולם ושתי אפשרויות בלבד נשארו פתוחות – או שהורגים את מלך הלילה, או שכולם מתים, ועל כך בהמשך.

וזה הרגע לעבור לחלק השני

 

הרע

הקרב. כן שוב הקרב כי מה עוד יש לנו בפרק? מבחינה אמנותית כבר נאמר שהיה מהמם, אבל מכל בחינה אחרת היה פשוט רע.
בוא נחשוב אילו כוחות היו לנו ואיך כל אחד מהם פגע מבחינה תסריטית בקרב.
נתחיל במתים – אולי תחליטו כבר מה אתם? האם אתם הזומבים הטיפשים של המתים המהלכים שמסתובבים בספריה, מתהלכים באיטיות בסדרונות, ומפחידים ילדות קטנות עד מוות? או שאתם המתים מ world war Z (הסרט לא הספר) שרצים בטירוף, ומטפסים כמו נמלים על חומות ירושלים, סליחה ווינטרפל?

jumping wallwalking dead

האמביוולנטיות הזאת, שפעם מתארים אותם כך ופעם כך באותו פרק ממש רק כדי לשלב ז'אנרים שונים של קולנוע בקרב בודד פגע לדעתי בחוויה.
ואם כבר זומבים של המתים המהלכים, ואם כבר הערתם מתים בתוך מערות הקבורה, אז תפחידו עד הסוף, תעירו לחיים מתים מוכרים כמו למשל ריקון, או ליאנה, או אפילו נד סטארק (טוב זה קצת סליפי הולו אבל עדיין :)), ותייצרו אימה אצל הצופים ואצל אלו שצריכים להרוג את האח או האבא שלהם, משהו שבמתים המהלכים עושים כל פרק וחצי.

נמשיך באלו החיים – למה אתם לא מתים כבר?!? למה רק החולצות האדומות, אולי מלבד טיריון וחצי ג'ורה שלא באמת מעניינים אף אחד, מתו?
איפה, תסלחו לי על הביטוי, הביצים של התסריטאים מפעם? למה לא להרוג את בריאן? היא קיבלה את תואר האבירות שלה, יופי תחזירי את המפתחות ותלכי. למה לא את תולע אפור? במה הוא תורם יותר? למה לא להרוג את דאבוס מחלק המרק לעניים? ומי זה אד לעזאזל שכן מת? הייתי צריך לגרד בראשי ולבסוף לגגל כדי לזכור מי זה אותו אד שנהרג בשמירה על סאם. אותו סם שמכל הבחינות היה בכלל אמור להיות עם הילדים והגמדים במערות הקבורה ולא להשתולל ולהישאר בחיים באורח פלאי כאשר זומבים מנסים להרוג אותו.

sam and ed

ולמה, אם כבר הורגים מישהו כביכול חשוב כמו מיליסנדרה, למה להרוג אותה בצורה כל כך לא מחויבת המציאות? יש דרמטיזציה אני מודה בכך שהיא צועדת למותה עם שחר, אבל למה היה צריך את זה? מה היה המניע שלה? לא מובן בעליל.

בקיצור נראה שמאז שעזבה אותנו רוח המפקד של מרטין בסוף עונה חמישית, התסריטאים של הסדרה בחרו בפחדנות הוליוודית טיפוסית ומאתרגים את כל הדמויות הראשיות של הסדרה שאוטוטו מסתיימת. זה לא משחקי הכס שאנחנו מכירים לצערי.

דמות מרכזית נוספת שנותרה בחיים ואולי חבל שכך היא בראן. בראן, אולי תסביר לכולנו מה לכל הרוחות עשית בקרב? איך בדיוק עזרת? במה ה"וורג" לעורבים שביצעת תרם באיזשהו אופן להצלחת הקרב? אולי חיממת בכך מלבד את הכיסא שלך גם את מלך הלילה עליך? או שסתם היה כיף לך לעוף ולצחוק עלינו מלמעלה?

bran

 

 

 

 

 

 

פשוט לא יאומן שלקחו את אחת הדמויות הכי מסתוריות וחזקות בסדרה וכל מה שהוא עשה בקרב הסופי בין האור והחושך הוא לשמש כפיתיון בדמות דחליל למלך הלילה. אני בטוח שכל אחד ואחד מהצופים ציפה שבראן יעשה משהו, יתרום מהכוחות שלו, ישמש איזשהו טוויסט להבסתו של הרוע, אבל לא, קיבלנו ממנו מבטים סתומים, עיוורים וחסרי משמעות. פשוט כשלון צורם של תסריט. אולי הדבר היחיד הטוב שיצא מזה שהוא ממשיך איתנו לפרקים הבאים ויתרום בהם קצת מכוחותיו, אבל לא הייתי סומך על כך, כי הזמן למלחמות מיסטיות הסתיים ופינה את מקומו למלחמות הפוליטיות.

אפשר גם לדבר על ההפוגות בקרב שבעיקר היו השיחות החסרות תוחלת במערות הקבורה, בראשם השיחה הקיצ'ית בין סאנסה וטיריון, אפשר גם לדבר על הטקטיקה הגרועה בקרב, על הבזבוז המשווע של הפרשים – בשביל זה חאליסי סבלה כל כך במהלך העונות והעבירה אותם את הים? באמת?
אפשר לדבר על שימוש לא נכון בכוח האווירי העודף בצד של ג'ון ודאיינריס (לעומת שימוש מעולה בצד של מלך הלילה), על כך שלא היה שום תמרון, שום איגוף, שום הברקה בביצורים, ממש תוכנית קרב של ילדים בני עשר בערוגת חול. עם התקציב המטורף שהיה בתוכנית, כמה קשה היה להביא יועץ צבאי שהיה מבהיר להם את השימוש הנכון בכוחות שהיו להם?
אבל הם כנראה העדיפו "קוליות" על פני נכונות קרבית וחבל.

ולבסוף בוא נדבר על סיום הפרק ובעצם סיום קו העלילה של מלחמת האש בקרח.
היתה הפתעה, לא אשקר, בכך שאריה היא זו שהרגה את מלך הלילה לבסוף, למרות הדאוס אקס מכינה של הדבר, אבל זה הרגיש גם החמצה תסריטית אנטי קליימטית ואני אסביר למה.
כמו שנכתב לעיל, מהלך הקרב הביא אותנו בסופו של דבר להכרה בכך שנותרו שתי אפשרויות בלבד – להרוג את מלך הלילה או שכולם ימותו.
כאשר אנו יודעים שהאומץ התסריטי מזמן הרי עזב את הסדרה, נותרה בעצם אפשרות אחת ויחידה סבירה בראשנו והיא זו שאכן קרתה – שמלך הלילה חייב למות.
ההפתעה לא היתה ב"האם" ימות אלא "איך" ימות, וזו הפתעה הרבה יותר מינורית.
זה בניגוד גמור למשל לנד סטארק העומד בפני הגיליוטינה בסוף עונה ראשונה, כאשר אנו בטוחים (טוב כל אלו שלא קראו את הספרים) שאין אפשרות כזאת שהורגים את הדמות הראשית בסדרה, ובום, קרה ההפך.
זה גם בניגוד לחתונה האדומה, ששם לא הכינו אף אחד לכך שדמויות ראשיות הולכות למות בבגידה מטורפת, וכשזה קרה ההלם שלנו הצופים היה פשוט מטלטל.
אבל אולי אפילו ה"איך" היה מפוספס, הרי שני פרקים אריה מזכירה, כמו לקוח לחוץ באמזון, לגנדרי להכין לה כבר את הנשק שהיא תכננה בעצמה. וחוץ מכמה הבלחות, שוב "קוליות", של אותה חרב בקרב, היא לא עזרה בכלום מבחינה תסריטית.
לא היה נכון יותר שאותו נשק מסתורי היה משמש בהריגתו של מלך הלילה כאיזושהי תחושה מוקדמת של אריה?
למשל אם אותו מלך הלילה במקום לתפוס אותה ביד היה תופס אותה בנשק עצמו, אבל מכיוון שגונדרי בנה אותו עם להב מכל צד לבקשתה, להב אחד היה מתנתק מהצד השני ואיתו היתה אריה דוקרת, במקום לבצע מהלך מייקל ג'ורדני של החלפת ידיים?

hands

 

 

 

 

 

 

לא יודע, חבל שוב.

אולי לפחות נתנחם שהיא כן השתמשה ביכולת חסרת הפנים שלה והתחפשה כהלך לבן…

white walker.gif

ועכשיו הגיע הזמן לעבור לחלק השלישי, שעליו כל הרשת געשה וקצפה

המכוער
החושך. הו כמה שכולם דיברו כמה הפרק היה חשוך, כמה גרועה היתה הצפייה בו, באופן כזה שחלקים שלמים מהקרב לא ניתן היה להבין מי נגד מי, מי מת, מי חי, מה קורה שם בעננים ובאובך, וכמה כולנו הודנו למליסנדרה ולדרקונים שקצת האירו לנו את החושך הזה (שאפשר לראותו באופן ברור בכל הגיפים שצורפו בפוסט זה).

אני חושב שהבעיה היתה כפולה – מצד אחד אצל הבמאים, זה אולי לא אשמתם אבל כן אחריותם לבדוק איך הפרק הזה נראה אצל הצופים בטלויזיה, דבר בסיסי לעשות אחרי שהשקעת כל כך הרבה זמן וכסף ליצור אווירה אפלולית שכזאת.

ואם אתם לא יודעים לעשות פרק חשוך שגם נראה טוב (ע"ע הקרב על הלמס דיפ שהתרחש כולו בלילה אך עדייו ראו בו מצוין אפילו בגרסת הדי וי די העתיק,

TP.gif

 

או פרק 8 מטלטל החושים של טווין פיקס 2017, שהחושך בו העצים את האימה והזדון ולא האפיל עליה)

 

 

 

אז פשוט אל תעשו פרק כזה, או תגבירו את הבהירות למען השם!

מהצד השני הבעיה היתה גם אצל ספקי הטלויזיה, שלא היו מוכנים לאיכות כזאת שתידרש מהם, ודחסו את התמונה עד למצב של פיקסלזיציה והשחרה של חלקים גדולים מהקרב כדי לעמוד בעומס על שרתי הסטרימינג שלהם.

יס אף הגדילה לעשות ושחררה הודעת הבהרה בצמוד לפרק שהפרק חשוך וזו לא תקלה, כדי להפסיק את מבול השיחות הזועמות מלקוחותיה

58655504_10157070047002141_7031056910333771776_o

 

ואולי האשמה היא אצלנו הצופים שלא קנינו מסכי OLED מבעוד מועד, כיבינו כל מקור אור אפשרי בבית, ועמדנו עם עיניים מצומצמות מול המסך? 🙂

WhatsApp Image 2019-04-29 at 16.06.31

 

אז לסיכום עם מה נשארנו? ארק אחד של מלך הלילה נגמר, ונשארנו עם ארק אחרון של משחקי הכס.
אני תוהה אם יכלו לסיים את שני קוי העלילה הללו בפרק האחרון ולא להשאיר אותנו עם הטוענים לכתר בלבד.
הרי אפילו את קו העלילה של מלך הלילה לא באמת סיימו – מה עם האזור אהאהי? הנסיך שהובטח? מה הרקע של מלך הלילה? איך כל הנבואות שקשורות אליו התגשמו אם בכלל? איך בראן והעורב בעל שלושת העיניים שיחקו תפקיד בזה? אולי השאירו את כל השאלות הללו פתוחות כדי שיענו בסדרת פריקוול שעתידה לבוא עלינו בכיכובה של נעמי ווטס.
ואולי טוב שנשארנו עם שלושה פרקים שיוקדשו רק למשחקי הכס הפוליטיים, הרי כך נקראת הסדרה, אבל בתור אחד שקרא את הספרים הרבה לפני היא יצאה, אני תמיד אסתכל עליה כעל "שיר של אש ושל קרח"…

קפטן מארוול וגעגועיי לגל גדות

הרגע צפיתי בקפטן מארוול.

במילה אחת פח, בשתיים פח פחים, בשלוש מילים פח פחים פחונים.

אני בטוח שאם הייתי נותן לילדה שלי בת ה6 להמציא את העלילה, היא היתה ממציאה עלילה פחות מופרכת מזו, שכל מהותה היא זלזול באינטליגנציה של הצופים, אבל גם זה אולי היה נסלח אם היא היתה מעניינת, או המשחק היה טוב, או פשוט מהנה, אבל זה לא היה אף דבר מזה.

(מכאן ספוילר)

נתחיל בגיבורה הראשית שגורמת לי געגועים עזים לוונדר וומן, ואני לא מאמין שאני כותב את זה.

גיבורה שנראית, משחקת, ורצה(!!!) כמו ילדה בת 6 עם קוקיות, וזה עוד להעליב את הילדה שלי כותבת התסריטים המהוללת כן?

במהלך הסרט אפילו נותנים לה תיק אוכל של פונזי כדי להשלים את התמונה.

גיבורה עם כשרון משחק שהיה מבייש סטודנט שנה א׳ בתלמה ילין, עם הבעות פנים מביכות שגורמות לך לנוע באי נוחות בכיסא, אם לא נרדמת לפני כן.

וכשהכוחות שלה מסתכמים בכך שכל מה שהיה דרוש לה כדי לקבל אותם זה קצת כוח רצון, אנחנו מקבלים עלילה שטוחה שטוחה שטוחה ששמה לקלס העצמה נשית באשר היא.

ומפתח העלילה? הוא נעוץ בחייזרים שרוצים מנוע מהירות אור כדי לחפש את קרוביהם שמפוזרים ברחבי הגלקסיה, ה ג ל ק ס י ה! הבמאית המהוללת וחברה השותף לפארסה הזו בכלל יודעים עד כמה הגלקסיה שלנו גדולה?!? הם בכלל מודעים לעובדה הפשוטה שבמהירות האור יקח לאותם חייזרים 4 שנים וחצי להגיע לכוכב הכי קרוב אלינו, אלפא קנטאורי, שאין בו כלום ושום דבר, אז לגלקסיה כולה הם רוצים להגיע עם מנוע מהירות אור פח כמו הסרט?

ואז הגיבורה מתרסקת מהחלל עם פוד לתוך בלוקבאסטר בלילה, לא מפוצצת את כל האזור סביבה לחתיכות, אלא נשארת באיזור כדי להפוך גיימבוי לטלפון בין גלקטי במשך חצי יום שלם ללא שום הפרעה, לא משטרות, לא עובדים של הבלוקבסטר, אפילו לא אנשים שבאו להשכיר סרטים כנראה טובים יותר מהסרט הזה, כלום, לוס אנגלס מעולם לא נראתה יותר שוממת, רק קפטן מארוול ואיזה שומר מסכן ברכב.

וכשהיא מסיימת לעשות את השיחה הבין קלטית שלה, מתפנה בטובה להופיע ניידת משטרה (טוב שילד) שבאה לבדוק מה לעזאזל התרסק כאן ולשאול לשלומה.

פששש בכל סרט שאני ראיתי אי פעם לוקח למשטרה בערך חצי דקה להקיף את כל הבניין בניידות ומסוקים, אבל כאן אנחנו מטפלים בסרט שלוקח את האינפנטיליות לגבהים חדשים.

ושלא נדבר על כמות השטויות שיש בסרט, כמו חתול שהופך לתמנון חייזרי רק בגלל שזה מגניב אבל בלי שום קשר לתסריט המופרך גם כך (אולי זה מופיע בקומיקס אבל עלילה קוהרנטית לא יכולה להישען על סילבוס של קריאת קומיקסים), עבור בניק פיורי שאותו חתול תולש לו את העין אבל ניק מתנהג כאילו החתול הוציא לו ציפורן, היי אני רק מהחשש לטטנוס הייתי מתפחלץ, וכלה ברפרנסים לשנות ה90 שקיימים שם רק כדי לומר איזה מגניב ששנות ה90 הם עכשיו נוסטלגיה, רפרנסים שכוללים שחיטת הפלייליסט של אותם שנים שכל כך אהבתי ע״י דחיפתו לסצינות לא קשורות בעליל (come as you are של נירוונה בסצינת קרב מוחי נגד אינטליגנציה מלאכותית, קורט קוביין מתהפך בקברו).

בקיצור גל גדות, אני מצטער שירדתי עלייך פעם שעברה

(להזכירכם כאן)

חזרי אלינו, עדיף אותך מקפטן זבל, ואני דורש החזר על התאים האפורים שנשרפו לי הזמן הצפיה בזוועתון הזה, החזר על הכסף שלא שילמתי כי לקחו אותי מהעבודה לראות את הזבלון הזה (תנחומי גם לחברי לעבודה על בזבוז זמנם), והחזר על הזמן שהוצאתי לרשום את הביקורת הזו.

סרטי קומיקס אפשר ורצוי לעשות אחרת, יעידו על כך אינפיניטי וור המצוין, דדפול, לוגאן, watchmen וכמובן האביר האפל, וחבל שדווקא הסרטים שעוסקים בהעצמה נשית כביכול משמשים בעיקר כמסחטת כספים הוליוודית שבזה לצופים בה.